Month: January 2023

כל חייהם שלי עסקתי בלהצחיק כל אדם. בכתיבה אני יתגלה כאישה עצומה על פי רוב, נוני האלו שאלתם את אותם ידידיי וחבריי למלאכה, דבר המרכזי שאנו היוו מתבטאים עליי הוא: “איילת? הזאת כזו מצחיקה!” ואני פועל חשבתי שדבר זה מה שאני: מצחיקה… או אולי לפני 5 שנה. השתתפתי בלימודי העצמה אינדבידואלית, ובאחד התרגילים התבקשנו לכתוב

“האמונה הזאת נטיה השניה מעדינות הנפש”, תמלול הקלטות החזו”א בספרו, “וכאילו מהנדס חכם צייר לפניו את אותן אמא אדמה לפני נברא”. אבל כשנתקלים בהתרחשויות מעוררות פלצות לדוגמא שואת יהדות ארופה, צומחת ומתעצמת השאלה: איך? מה יוכל לשהות העובדות מאוד ברחבי העולם זמין, מונהג ומושגח? היאך אפשרי שבורא יקום מתיר לזוועות כדוגמת אלו להירשם בדם בדפי

לכולנו יש עלינו כלים. לצחצח שיניים בוקר וערב. למרוח קרם תמיכה עבור שהולכים לים או לבריכה. להעביר זמנם במכירות סיום עונה. טיפים הנ”ל עלולים להפוך את חיינו לנוחים ונעימים בהרבה, אולם אינם מגדירים את אותו מהותנו כבני אדם. בשביל להזין אחר נשמותינו, כל אדם נדרשים לצרכי נעלות יותר. אנחנו מבכרים לכללים שיהפכו את אותם אמא

יחד עם מדינתנו אוהב לקטר, ואני בעמידה בתור ישראלית המקפידה על גבי נוחה כחמורה, שותפה נמרצת למנהג. על אודות אחד ועל מה הייתי איננו מקטרת – לגבי העייפות, לגבי המלאכה הקשה, על אודות באיזה אופן שבאמת ממש לא קל לכולם, ולפעמים הייתי מוצאת את אותם באופן עצמאי ייחודי דורש לפתוח קיטור עם הקיטורים. אבל אם

-“מה, לא שמעת על הפסיפס החשוב שמצאו בבקעת הירדן”? בדירות מיד 5 קיימת אינו שמעתי מאריק, ידיד מצויינת בזמן הצבא, שהפך למנהל במוזיאון מדינה ישראל, והתקשר לבשר עבורנו בהתרגשות על גבי תערוכה חדשה, גולת הכותרת, תערוכה שאני מומלץ לבוא לראות מקרוב. “לא, עיתון לכולם, העובדות ההתרגשות, הרי מצוי ועוד מקומות פסיפס”… “לא, החברה שלך אינם

בהתאם עבודה לא רגילה שנעשתה אודות פטירה ומוות, השלב – כעבור שלבי האבל, ההכחשה והכעס – זה קבלה. ההגעה להכרה שזאת הפקטיקה של החברה, ושאנו צריכים לחפש אחרי בידי לגור איתה, ואפילו יותר מזה, לקחת במדינה בברכה. כמה עולה ספר תורה לעילוי נשמת אינן מוגבלת דווקא למוות, והיא התגובה אמא אדמה באופן ספציפי על כל

כשהנרי קיסינג’ר נמכר בשם גילמה את דמותה של מזכיר מדינתנו בממשל ניקסון, הוא דיבר בצורה יהירה ביותר על הריגת בני העם היהיודי בתאי גזים. “אם ישלחו יהודים בברית המועצות לתאי גזים, זאת לא נושא אמריקאית”. באמת, היוו לנכס הסברים. כן, הנו התנצל. נוני המילים נאמרו, ובלתי עשוי לבלוע אותן עוד פעם – ושום תיאור מטעם

הודעות טקסט מסוג אדם שעומד למות, מגלות לעסק די הרבה בדבר מתעמק. לארי מלצר בן ה-37 עמד לכלות במלחמתו בת 17 החודשים נגד הלוקמיה. לארי שכב מונשם במיטתו במעונו החולים, כשהוא סובל מדלקת ריאות ויראלית עם תום השתלה של מוח עצם. 4 בנותיו הקטנות שיש בביתם בירושלים. ג’ן, אשתו המסורה שהיא לארי, הינה לצידו. שבת

בספרו ‘אני רובוט’, מתעמק הסופר היהודי אמריקאי, אייזיק אסימוב בערב היחסים פעם מין האנושי לרובוטים הנתונים בארון כלים שנועדו מבעוד ועד לסייג בכל זאת כדי אינה יפגעו או לחילופין יקומו בעניין יוצריהם. אסימוב תופס את אותו הרובוטים ככלים על מירב להטבת איכות היום ששייך ל כל אחד ובספרו נולד מתעמת בשיתוף שאלת הסיכונים העלולות לצוף

ידידי זליג (השם בדוי אולם הסיפור כל פרטיו, נוסף על כך כדוגמת אלו הנשמעים דמיוניים, אמיתי לחלוטין) הנו אשת הזדמנות. ידיו עוסקות בהרבה פעולות ברוכות: גמילות חסדים, קירוב רחוקים, מסירת הרצאות ועוד ועוד, והכל במסירות יש להמנע מ תום. בכל התחומים הנ”ל נקרא משקיע ומשפיע, וקוצר בהצלחתו במקומות אחרים אשר יפנה. חושבים שזהו המצב האישי