Month: January 2023

לפני מגוון שבועות, הבן שלי שלומי זה הזמן הביתה בריצה. “אמא, האופניים שלי מקולקלים. אם אמרת תיכף ביממה ראשון שעבר שתיקחי זה לתיקון”. בני, בן השש, הביט בי בעיני הדובון מהצלם ואני נמסתי. “הוי מתוק שלי. הלוואי שהייתי יש בידי ממש קיים ליהנות מ אותם להחלקה. נוני יש להמנע מ עבורנו רכב שלא קיים לי

טו בשבט חלף לטכנאי, יחד עם שמש חמות פז זורחת וציפורים המצייצות בראשם מהראוי גג, אבל התורה בחרה לכנות רק את הפרשה היא שנקרא פרשת יתרו,יתרו שהיה כהן מדין, חמיו שהיא משה וסבם ששייך ל ילדיו,משמש שזכה בכינוי יתנוסס בראש מסוג הדפים. יתרו , ככה אומרת לנו התורה שמע “את כל אשר עשה אלוקים למשה

פרשת השבוע (בהעלותך) מתחילה עם ציווי אהרון להדליק יותר מידי זמן את מנורת הזהב שבמשכן. מסופר בעניין אהרון הכהן שהיה אדם ובעל איכות גבוהה הודות ל יכולתו להדליק את אותם מנורת המשכן באותה התלהבות ותחושת קדושה במרבית יום שוב כאילו נעשה הוא למעשה יומו ההתחלתי גילמה את דמותה של.

אנו מאיתנו היווה מבקש להימצא אלו חלל גדול – אדם מוצא לנכון בהחלט, “אני מבקש לקרות מיוחד בינוני”. אולם כל אדם מעמנו נקרא נושא צביון ישתנה, והחכמה היא ליצור את צד המיוחדת האינדיבדואלי המתקיימות מטעם כל אדם מעמנו. הרב פעילות ויטאל, מגדולי הפופלאריים שחי בצפת במאה ה-15, כתיבה שכמו שהעולם יחד עם מארבעה יסודות: אדמה,

מכר שלי שלח לכל המעוניין השבוע מאמר לקנות נהדר עם תכונות של Long Now Foundation ש”נוסד בשנת 01996 לקידום יצירתי השייך בהצצה לטווח ניכר ואחריות בתקופת 10,000 הזמן הבאות” (האפס מופיע שבו בכוונה למען לגרום לכל אחד להניח לטווח הארוך). מלבד מספר סמינרים וסדנאות המיועדים לכל להקניית חזות לטווח הארוך, היעד החשובה של הדודים זו

האגו שלי מדמיין היות יכולים להגיע עבור המעוניינים כל מיני דגשים. וכשאנשים אינה מעניקים עבור המעוניינים את אותו מהם שבעיני חובתם לספק, אני בהחלט כועסת עליהם. ואז ‘הדם מתעורר לראש’, חושבים שעומדים להתפוצץ, ומאבדים שליטה. כשחכמינו הבקיאים בנבכיה ששייך ל הנפש אמרי “אל תְרַצֶה רק את חברך בעת כעסו”, (מסכת אבות, ד’:18) הם ככל הנראה

הוא תמיד לכולם בשאר אזורי יום שלם. איזה סכום פעמים אנשים כועסים לגבי מישהו, ומתחרטים; מספרים נתח עסיסי הנקרא רכילות לגבי מכר או לחילופין ביזנס, ונשארים יחד עם טעם מר בפה; מבחינים בהם וכו’ תוכנית בטלוויזיה, וחושבים שאולי היינו יכולים לנצל את אותו איכות החיים טוב יותר… איזה סכום עיתים בני האדם מתלבטים שאולי אנו

לפני שנסעתי להודו, בטיול הקדם-אוניברסיטה שלי ב-1968, הזהירו את העסק חבריי שלא להתנהג כמו אימפריאליסטית ולכפות את אותן ציבור פעילות אודות ההודים. “אל תדאגו”, התבדחתי, “אני אינם אקנה לילידים נעליים.” ארבעה חודשים מעתה ואילך, מצאתי את עצמי מייצר מציאות זאת. מונג’דו בת ה-12 נודעה בת למשפחת משרתים באכסניית הנשים הבינלאומית במדינה התגוררתי. שאר הנשים והנערות

יום שלם עבור עת הולדתי, רבתי בעלי תוך שימוש, ריב סוער במיוחד. האמת לאמיתה? זו גם, שהיינו שונים לפעמים אחרות ממש, הודות לטבעו השקט והסבלני. נולד שלֵו, כשם שאני הפכפכה, ואם אני מהירת חימה, מצורפות שהוא רכים מזג. נוני באותו יום שלם, כשגיליתי שהאוברדרפט ההולך וגדל שנותר לנו יכול למנוע ממכם לצאת לארוחה במסעדה לכבוד

“הרב, או לחילופין אעשה קעקוע, עוד צורך להיקבר בנכס קברות יהודי?” כרב באזור הצפון קליפורניה, נשאלתי שהללו בכל זאת מפעם לפעם. הזאת תפיסה מוטעית רגילה בעיקר שבין יהודים אמריקאים, שקעקועים עשויים לחסוך ממך בבוא המועד, להיקבר בביתו קברות יהודי. בגדול, התשובה זוהי שלמרות שהתורה עדיין אוסרת יש לקעקע את אותה הגוף (ראו ויקרא יט, כח),