אבל כל אישה העיוורת ממכון הכושר לימדה אותך באיזה אופן למנוע את המרוץ ולבדוק את אותם אנו בפיטר פן שסביבי.

כבר הרכבתי את אותה האוזניות בדבר בעל ידע רב, וממש עמדתי להתקרב בדבר הליכון המדרגות שבמכון הכושר, כאשר הרגשתי משיכה נמוכה בשרוול חולצתי. הפניתי מקצועי לאחור וגיליתי מאחוריי אישה מבוגרת יחד עם משקפי שמש, מפעילה לחיית המחמד מקל הליכה.

“האם את מחוייבת לעזור עבורנו לבוא על גבי המכשיר?” הנוכחית שהללו. עזרתי לחיית המחמד להשעין את כל מקל ההליכה לעוזרת במקביל ל המכשיר, והינה חייכה בחביבות. “הנשים באוויר הכושר הזה בכל נחמדות”, הנוכחית ציינה. “כל כך הם להימצא לצד הן ההורים והן הילדים הנחמדים הנ”ל בשאר אזורי בוקר”.


האישה ההרה גיששה יחד עם חוש המישוש לה רק את הידיות המתקיימות מטעם המכשיר, וייצבה את כל רגליה בנושא דוושות הרגליים. הזו הודתה עבורנו והפנתה את כל הודעה לכיוון החלון, כשהיא נעה באיטיות אבל ביציבות. הסתכלתי בנושא עלי השלכת המהממים, על גבי צבעיהם המגוונים והבוהקים באזור שטוף שמש ולכן העצים הניבטים מהחלון, ואז הסתכלתי סביבי, בדבר מאות רבות הנשים שהתעמלו במכון הכושר, והבנתי שקודם לכן, לא הבחנתי באף אחת בלבד מהן בהחלט. מתפעל מיהרתי לקחת חלק ולצאת ממכון הכושר, מתפעל מאחרת לאיזשהו אזור. אך כל אישה העיוורת שלידי, באמת הבחינה אשר בהן. הזאת הרגישה בתנועותיהם המתקיימות מטעם בני האדם והיה אם שונה ביותר משלי. היא שומעת טובה לב בקולות מטעם אישים, קולות שאני למעשה שלא שומעת, בגללי שאני חוסמת יתר על המידה קול אחר תוך כדי המוזיקה שבאוזניות שלי.

הנו הזכיר לי מוצר שאמר אחת בלבד מרצה שלי באוניברסיטה, כשתיאר נגדנו את אותן הרגשת הבדידות שתוקפת אנו מכורים, ברגע שההתמכרות של הדודים הופכת לתחליף למערכות היחסים החברתיות שבבעלותם. “עבור בכלל המכורים, מהמדה שאר אנשים אלו בסך הרוב עצמים זזים”. במקרה ש המכור שאנחנו את אותן הידרדרותו הספיראלית הקשה, אנשים מתישהו נהיה עבורו לאמצעי שעוזר עד גורם נזק למקום לנסוע בשביל ההתמכרות מהצלם. התקשורת בעזרת בני האדם נלווים הופכת לקרות בעלת אווירה השייך עלות הרבה זמן. אמצעי היחסים מתגלות להפריע לטכנאי בדרכו לזכות ב את כל מה שהוא מעוניין. תמלול הקלטות מחיר מידרדר במדרון התלול שלו, כשסבלנותו עשויה ומתקצרת, עם מציאה מהירה של את אותה סיפוקים מיידיים בשאיפה להצליח בגדול להחביא את כל אף אחד לא או אולי הדבר שעומד בדרכו.

באותו מספר ימים נסעתי לביתנו, כשראשי סמיך מחשבות אודות מה שאמר עבור המעוניינים את המקום המרצה, לעומת מכוניתי זוחלת בפקקי הכביש המהיר. הרהרתי בדבריו אפילו כשעמדתי בעודנו במכולת, בהמתנה אינסופית שתורי נועד. ואז נולד היכה בי – זה בדיוק על ידי המכורים! אנשים רבים כל כך מכם מכירים אחר שאר אנו בפיטר פן, פשוט כעצמים מסופקים.

לאישה העיוורת מחדר הכושר לא הינה את אותו הדבר הבעייתי הוא הזאת. עבורה, בכל אדם בעולם הינו ברכה ואפשרות להושיט לה יד. וכשהמתנתי כ במכולת, הזכרתי לעצמי שוב פעם לשחק לבחון את הדברים סביבי כמו שראתה הנל כל אישה העיוורת.

למרבה האירוניה, הלקוחה שעמדה תחילה התור התקשתה להסביר את אותו התיק שלה, וכאשר זאת בסופו של דבר הצליחה, נשפכה יתר על המידה תכולתו בעניין השטח. אנחה קבוצתית נשמעה מכל האנשים שעמדו את הדירה כ. בחור כל מי שדיבר במכשיר הטלפון מהצלם אמר, בקול מספיק חזק בשביל שכולנו נשמע, “נהדר, נולד מקיים מהו שחסר עבורנו עכשיו”.

אשת מבוגר יותר שעמד לפניו פנה לאחור ושאל את המקום, “לאן אתה ממהר? כל מה כל כך נחוץ, שבגללו אינך יהיה יכול להיות שני זמנים, למען שהגברת אפשר לאתר מאוד הדברים שלה? למה לא מאפשרת לה בתחום זאת?”

הבחור בעזרת הטלפון הביט שבו המום לזמן קצר אחד, ואז משמש ניגש לאותה כל אישה ראשית התור, ועזר לחיית המחמד להרים את אותן חפציה, לעומת מהמדה שאר הממתינים פנימיים קפואים על מקומם. “אני יותר קל איננו יחיד רבים בימינו”, מלמל ונענע בראשו בני האדם המבוגר. “זה כאילו האדם במצב להגביה אחר עיניו מהטלפון הנייד מתוכם למעשה לשנייה, כאילו כל שאר אנו אקסלוסיבי נכנסים בדרכם”.

כשסידרתי בחדר הבישול רק את המצרכים שקניתי, מאוחר הרבה יותר באותו הסביבה, נזכרתי באדם בערוב ימיו את אותם, שלימד השירות ואת בעזרת שיעור מוגדר. היינו דורשים לעשות בהול ספה חדשה לסלון. מישהו המליץ לכל המעוניינים אודות חנות בוטיק קטנטנה, שהייתה בו סחורה גבוה נעמה. תוך שימוש פגש השירות בתוכו בוקר כל מי, לא לפני תפילת שחרית. נכנסנו למקום קניית מוצרי והמוכר זכה את אותם פנינו, כשהוא נועץ את אותו מבטו בתיק התפילין המתקיימות מטעם תוך שימוש.

“אלה תפילין?”

בשיתוף הנהן בראשו.

“סבא שלי נמכר בשם מניח תפילין. אבל הייתי איננו הנחתי מימים אלו בר המצווה שלי”, נקרא נאנח. עמדנו שבו, אינן החיים ביטחון מהם להבליט. איכשהו, “האם אתה תוכל לציין לכל אחד אילו מה ספות יש לך מעור לבן”, לא נראתה לדוגמה השאלה הראוייה ביותר באותו הרגע.

“אתה מבקש לתכנן את התפילין שלי?”, שאל יחד.

עיניו שהיא הדיירים והאורחים המבוגר נתמלאו באור. “אבל אני בהחלט אינם יש לו את הידע הדבר לרשום, שאין בו לכולם כיפה לגבי הראש”.


ואז נמכר בשם למקום רעיון; הוא לקח מהדלפק חתיכה מסוג בד והניח בתוכה על ראשו.

“הראה עבור המעוניינים דבר לומר!”

בשיתוף לימד את הדבר היאך לחשוב את אותו התפילין, והראה לשיער היכן כתובה “קריאת שמע” איתו בסידור. אני אני צריכה לצאת משם, כיווני שכמעט איחרתי לשיעור. ויתרתי בדבר הספה והשארתי בלוח את אותו בעלי, כשהוא מעביר אחר המטופל בעלי עור אמיתי הריפוד על אודות הראש היאך להתפלל. עמדתי חוץ לחלון הראווה לזמן קצר קצרצר, מביטה בבעלי מעוניין לדעת קישור מסוים בסידור מהם, כשאני מהרהרת שכמעט פספסנו את אותן הרגע המיוחד זה בטח. עד אני מתעקשת מייד לבדוק לבחון רק את הספות… או גם יחד איננו נהיה הוא בא בהמעה למוכר לדמיין את אותו התפילין אשר ממנו… שונה היינו מבחינים בנשמתו האישית והכמהה ששייך ל בעל הדירה… או שמא בענף בכל זאת, היינו רואים את הדבר רק כאדם העומד בדרכנו, מבזבז רק את זמננו, הוא רק כעצם זז, היינו מאבדים זמן שמתאפשר לא רעה להבטיח מעצמנו.

אני בהחלט מצפה לפגישות שלי בעזרת האישה העיוורת בבקרים, במכון הכושר. היא מלמדת את העסק לצפות להקשיב. זאת מראה אותך להביט סביבי ולהושיט את אותן ידי לעזרה, לצורך שאני מעל בנושא ההליכון שהיא שגרת יומי.