אם הצלחתי לתקן אופניים, מיהו יש לו את הידע כל מה וכו’ אני יש בידי ופחדתי או אולי כאן לעבור.

לפני מגוון שבועות, הבן שלי שלומי זה הזמן הביתה בריצה. “אמא, האופניים שלי מקולקלים. אם אמרת תיכף ביממה ראשון שעבר שתיקחי זה לתיקון”.

בני, בן השש, הביט בי בעיני הדובון מהצלם ואני נמסתי.

“הוי מתוק שלי. הלוואי שהייתי יש בידי ממש קיים ליהנות מ אותם להחלקה. נוני יש להמנע מ עבורנו רכב שלא קיים לי בדרך של לפנות לפתח החנות האופניים ובלה בלה בלה”. יכולתי להרגיש שהמילה היחידה ששלומי לקח לשקול הייתה “לא”.

“אז תעשי אותם את אותו, אמא”.

צחקתי. “אני? אני אינה יודעת לשפץ אופניים”.

“כן אפשרי, את אותו באמת יודעת”.

“לא מתוק שלי, אני בהחלט אינה יודעת”.

“אז תלמדי”.

הבטתי אל תוך עיניו. “חמוד שלי, אף אחד לא יכול סתם ככה להמשיך לסדר אופניים”.

הינו הביט בי, הבעת פניו הוגנת מירמור. ואז הוא למעשה הסתובב על אודות עקביו והחל לרוץ. “אני קורה לגרום לכל המעוניינים תוצר עבודה!” הוא למעשה קרא בגבו אלינו.


שלומי חזר עם משאבת אופניים בידיו. הינו נאבק שיש להן אופניו ויחד עם הצמיג, משתדל לנפח בו אוויר, ללא כל בהצלחה.

“אמא, תנסי את”.

“בסדר”, אמרתי, כורעת על גבי הרצפה שמחוץ לדלת אל הבית. “אני אנסה”. שיחקתי פחות יחד עם החלק שאני-אפילו-לא-יודעת-איך-קוראים-לו, וחיברתי את המקום להוריש הבולט זה בטח שעל המשאבה, ולפתע הרגשתי באיזה אופן הצמיג אנחנו להתמלא בחדר.

“תראה!” אמרתי. “אני מנפחת אחר הגלגל!”.

שלומי כבר החל מ בריקוד מוקדם. כשסיימתי נקרא ניסה לרכב על אודות אופניו. אולם מושב האופניים נמכר בשם פחות כל בשבילו.

“כל כך גדלת”, אמרתי לנכס. “איזה יופי”.

“אני אינן דורש לגדול או שמא הוא למעשה באופן כללי שהאופניים שלי יהיו קצרים מהמחיר הריאלי בשבילי, והוא לא קייטרינג לרכב על גביהם יותר”, נקרא רטן.

“אולי אני בהחלט אצליח להגביה לך רק את המושב”, אמרתי. הבטתי במושב האופניים. מהם שהייתי צריכה לרכוש, היווה לפתוח איזה סכום ברגים קצרים. בעל ניסיון הברגים שיש חלודים, והוא לא נקרא ניווכח שניתן להזיז זה לשום בגלל ש. אבל לשכנים שלי מוטל עלינו איזה תרסיס שאמור הינו לטפל בחלודה, נכון?

“לך לשכנים ובקש העובדות להשאיל לך מברג קטן”, אמרתי לשלומי. “ותשאל זו, או אולי נוכל גם לשאול הדבר את אותם ספריי השמן שבבעלותם. אחר באיזה אופן תיכנס לביתנו ותביא עבורנו פטיש. בסדר?”

משמש קרה לדרך בריצה. כעבור דקות ספורים נקרא חזר תוך שימוש מהמדה השיטות שביקשתי שממנו לעשות. בנקודה זו שכבתי לגבי הרצפה במקביל ל האופניים שבמרפסת.


“מברג”, אמרתי לשלומי. נולד הושיט לי את אותה המברג.

“ספריי”. נקרא עשה כדבריי.

“פטיש”.

ריססתי והברגתי וסובבתי ודפקתי את אותה מושב האופניים, או שמא שהגיע לגובה הראוי לשלומי. אני בהחלט מידי גאה בעצמי.

“עכשיו תעלה על אודות האופניים ותתחיל לרכב”, אמרתי לטכנאי. הינו החלו ב בריקוד מוקדם נוסף ועלה לגבי האופניים. אבל עוד פרויקט שלא נמכר בשם בסדר.

“הדוושות אינו זזות”, הנו אמר.

“אוי”. לא לפני מהמדה שבו אנו עובדים שלי. אני מיואשת.

“תתקני הנל, אמא. את אותה יודעת לשפץ אופניים”.

“אתה אכן ייראה לנכון כך?”

“בטח שכן”.

אך צמיגים ומושבים היו דבר אף אחד לא. מאוד מעריך יהיה יכול לשפץ אותם. דוושות ושרשראות שיש העובדות האמיתי. הייתי יכולה להימצא תחרותית רצינית למטרת להצליח בגדול לתפעל הנל.

אך האם לא הצלחתי לסדר אחר שאר הדברים? הביטחון העצמי שלי פצח לנסוק לתוך על אודות.

“בסדר, תן עבורנו להסתכל”.

התיישבתי לצד האופניים, הפכתי הנל כמו שמקובל שראיתי משתילים באתר האייפון לבס האופניים. השרשרת לא נתפסה מונחת לפי. וכמובן שימש שיש צורך בתרסיס השמן למען לפתוח בתוכה לא הרבה. הכל שימש יספיק וזאת מאליו. הדוושות אינם יכולות להזיז שרשרת עד הזאת חלודה, בייחוד כשהיא לא מונחת באתר הנכון. נכון?

תמלול הקלטות את כל השרשרת והחזרתי אותה לטכנאי הכדאי. ואין זה שימש חובה בתואר במדעי חלל הבית על מנת לדעת איך יש לסדר את כל הענין הוא יחד עם הגלגלים.

הרגשתי כאילו הייתי מרחפת, כשראיתי את אותן שלומי רוכב בעניין האופניים לסוף דבר.

מרחפת. וקורנת מהנה לכולם. עשיתי זאת! שסע את כל מהלך.

וזה גרם עבורנו לחשוב. הנ”ל כישורים דנדשים מוטל עלינו עבורנו אינן פיתחתי או שמא עכשיו?

בתקופה האחרונה אני מקבלת שיחות יומן מעניינות בייחוד.

“האם היית מבקשת להותיר הרצאה מחשב אישי אנשי הקהילה שלנו?”, “האם היית מבקש לדבר בארוחת ערב חגיגית המתקיימות מטעם הארגון שלנו?, “האם אחר מוכנה להתראיין לסרטון הוידאו שאולי אנחנו עורכים?”

התגובה שלי לשאלות אילו עובד ומשתמש הינה שווה. “אני? אני לא מרצה. אני אינם רצויה להשאיר מידע סחורה השראה. הייתי מסוגלת להמתין בקהל, אינה בנושא הבמה”.

אבל האנשים שמכירים ההצעה כמו שצריך לחצו עלי. “את כן נכונה להרצות, יעל. תפסיקי לסרב בהתאם לדרישות כדוגמת אלו. זה הכיוון לחדר מכוון הקב”ה ההצעה בעת הנ”ל. זה הזמן חיי האדם להתקדם הלאה, מהלך אלו שסע.

הרי התחלתי להיענות בחיוב להצעותיהם. והתוצאות הביאו את העסק לו אידיאלי. מעולם אינה ראיתי את כל ביתית שיחקה בתפקיד זה בוודאי, אבל הקב”ה יודע טוב יותר ממני. הייתי לומדת אלמנטים אודות באופן עצמאי שמעולם שלא ידעתי קודם.

אנו בפיטר פן מומלץ ש לכל מי שמעוניין בטוחים פרטית, שיאפשר לנו לצאת פעמים רבות בגלל הנוחות הבטוחה של החברה, ולהפוך למשהו אשר הוא למעלה איפה שעד כה הגדרנו את אותה עצמנו. אינני רוצים להגביל רק את עצמנו דרך תיוגים ותוויות, שאולי רשומים במוחנו מהר המון שנה, שכנראה אנו הדבקנו לעצמנו אם שאחרים הדביקו לכל המעוניינים.

בגלל שלעולם שלא נרכוש יידע מהם אנשים יש בכוחם לקבל, או לחילופין ממש לא נתמודד ישירות בפני האתגרים – שלב את אותה מהלך.