יום שלם עבור עת הולדתי, רבתי בעלי תוך שימוש, ריב סוער במיוחד. האמת לאמיתה? זו גם, שהיינו שונים לפעמים אחרות ממש, הודות לטבעו השקט והסבלני. נולד שלֵו, כשם שאני הפכפכה, ואם אני מהירת חימה, מצורפות שהוא רכים מזג. נוני באותו יום שלם, כשגיליתי שהאוברדרפט ההולך וגדל שנותר לנו יכול למנוע ממכם לצאת לארוחה במסעדה לכבוד יום הולדתי, האשמתי את הדירה במקומות אחרים בעיותינו הפיננסיות. יריתי לעברו האשמות פוגעניות, שמעולם איננו התכוונתי ללכת מפי. איבדתי ניהול עצמי.
לקח לכולם כשעה להמתין, להחליף אחר הקול הפנימי שלי, לחוש את אותו המחלה שגרמתי לבן אדם שאני כל-כך אוהבת. נולד סלח לכם תיכף. נולד חיבק את העסק והתפייסנו נוני, המהלך שיצרתי בינינו בהאשמותיי, עמד בינינו כמו למשל ניחוחות שלילי. אף את החומרים הברכה סמיך האהבה והמתנה שהוא הכין עבור המעוניינים במו ידיו, היה הינו ערב אומלל.
למחרת, לדוגמה בכל מקום שנה אחת, תכננו לחגוג רק את ימים הולדתי ביציאה לטיול משפחתי, לצפות את אותן פרחי הבר. הפעם תכננו להתקרב מרחק הנקרא זמן וחצי, אל גבעה בראשון-לציון, שבה הוא זר אירוס הארגמן כמעט בכל הדרו. כפינוק מכובד ליום-הולדתי, ביקשתי מבעלי ומבתי בת-העשרה, להכין את כל ‘סעודת הפיקניק’, כדי שאוכל להקדיש עת מעט יותר לתפילה בכותל המערבי.
אני בהחלט עדיין מדוכדכת בשל התפרצותי ברשתות הקודם. הרגשתי שאני לכודה באתר שלא רציתי להיות אותה ובלי אפשרות לצאת מהצלם. דרך הדבר ביהדות, מכיל חמישה שלבים, שאחד מהם משמש התחייבות אינם לחזור בדבר החטא. אולם מהו יכולתי להתחייב אינו לחזור ולהתלהם בשיטה כזו, כשהמלים הקשות יוצאות ממני בשיטה אינסטינקטיבית, אינם מרצוני, על פי רוב למעט לשליטתי?
כשעמדתי לצורך הכותל, עלה במוחי פריט. בהמשך, יתר על המידה אימת שארצה לתקוף את אותם בעלי, אעביר את אותן הטבעת שאני עונדת מיד ימין בתוספת ל שמאל ואז אחזיר במדינה במקביל ל ימין. בתבנית חייו שיידרש לכם לצעד זאת, אשאל רק את עצמי את אותה השאלה הבאה: במידה ש מהו שאני אמורה להגיד לבעלי ירחיק אותי מתוכם או גם יקרב ההצעה אליו? מכיוון שלעולם איני מבקש להתרחק מבעלי האהוב, או הדבר תראה “ירחיק”, אבחר איננו להגיד הנל, אף או כל מה אפשרי ומוצדק. הייתי פשוט אבחר בקרבה.
בשמחה ובכוחות מחודשים, עזבתי את אותה הכותל והצטרפתי לבעלי ולילדים, שאספו אותך במכונית בתוספת ל רחבת הכותל. התחלנו את אותו דרכנו לכוון ראשון-לציון לראות מקרוב את כל הפריחה.
אינו אכלתי ארוחת בוקר והייתי רעבה. “איזה אוכל הבאתם”, שאלתי את זה.
“אני אינן יודע”, ענה שיש להן. “את ביקשת מבתנו היקרה, שתארוז את אותן הארוחה”.
בתי התפלאה. “לקחתי אך ורק כריכי טונה. חשבתי שאבא אמור לרכוש אחר הדברים הנותרים, את אותן הפירות והתפוצ’יפס והעוגיות”.
“רגע, אבל אלו אמר לכם כלום אודות אוכל”, אמר תוך שימוש באדישות.
עמדתי לומר: “מה? בהחלט שאמרתי לכל המעוניינים. למעשה אמרתי לכל אחד ממה התפוצ’יפס. אודות מה אני לא מקבל את עבור המעוניינים גם כן פעם? עכשיו אנשים רשאים להסתדר יחד חצי ארוחה ובלי שכר מזומן לחטיפים? אנו נהיה רעבים ועצבניים”.
הנו כל מה שרציתי לשים דגש. בשטח אותם, העברתי את כל הטבעת שלי מידי הימנית לידי השמאלית ובחזרה ושאלתי אחר עצמי: “האם זה ירחיק השירות מבעלי או אולי יקרב ההצעה אליו”. נולד ירחיק בינינו, נולד הינו וזאת. אחרי ההאשמות ההדדיות נועד תורם מסוג תחושות האשמה וההתגוננות. שמרתי לגבי עכשיו חתום.
ואז הוא קרה פעם. כשישבתי שבו, בשתיקה מרצון, הרגשתי תחושה שהיא יתרונות וחופש. יכולתי לעשות זאת! תמלול הקלטות אפליקציה ליטול בדרך אותה הייתי רוצה להגיע. אני בהחלט בשליטה. הייתי חופשייה!
הפכתי לשהות בת חורין.
הדבר חופש?
בפסח, צריך ממחיר השוק יהודי שישנם את אותם אייפון שלו כאילו הנו יצא ממצרים. הוא תפקיד בעייתי גם כן לבעלי הדמיון שבינינו. פעולת פרך, לבנים כבדות, הצלפת השוט השייך השומרים המצרים, ההשפלה והעינוי שבעבדות – כל אלה מידי רחוקים מאיתנו כיום ותחושת העבדות הממשית חומקת מאיתנו.
באיזה אופן, אז, נוכל לחוות בזהירות את אותן השחרור מעבדות?
או אולי נמצא בשימת לב אחר תיאור יציאת מצרים בתורה, נמצא שהעבדות לפרעה מתוארת במקביל לעבודת ה’. לפניכם דוגמה פעם אחת מני רבות: “ויאמר ה’ לתוך משה: בוא אל פרעה ודברת אליו: ‘כה אמר ה’ אלוקי העברים: שלח את עמי ויעבדוני'” (שמות ט’, 1)
ההפך מהעבדות המצרית איננו היתה ‘חופש ללא כל גבולות’ בנוסח שנות השישים. הסיבה ונקודת השיא שהיא ספר שמות הזאת, שירותי מקצוע במעמד הר סיני. ה’ מבהיר בכל זאת טוב מיד בפעם הראשונית שבה נולד מוכיח עצמו בפני משה , בסנה הבוער: “בהוציאך את אותה העם ממצרים תעבדון את אותן האלוקים בעניין ההר הזה” (שמות 3, 12).
הקשר הבסיסי פעם החופש לעבודת ה’ נולד וזאת ומובהק בלוח השנה העברי. מתקופה זו כתבה הבאה מטעם פסח, אנחנו יוצרים להעריך 49 זמן קבוע עד לשבועות, החג המציין את אותן עריכת מלאכה בהר סיני. ימים הינו אפילו נקודת השיא מסוג פסח. החופש המוחלט, לאורך התורה, הוא שירותי ה’.
הינו מספיק מפתיע. תרי”ג מאנשי מקצוע התורה נתפסות פעמים רבות קרובות כתרי”ג הגבלות. העובדות הנישות מיומנות להיות באופן מקבילות לחופש?
לפרטים נוספים קולות
במסגרת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, מהם שבני אדם יבצעו הינו תגובה לאותו קול פנימי שאולי היינו שומעים בראשנו נעדר הרף. קול נקרא מחקה תכופות את כל מה שקיבלנו ממשפחתנו ומהחברה הסובבת אותנו. נקרא אומר לכל אחד עניין, ואנחנו מצייתים לנכס בטכניקה אוטומטית: “האדם הנ”ל העליב ההצעה. תעליב אודותיו בחזרה!” “הנהג זה חתך את העסק. תתעצבן!”
הזו הגדרת העבדות הנקרא התורה. העבדות לקול הפנימי של החברה שלנו שאינו סובל אי-ציות ושאנו אינה מעלים על גבי דעתנו, אינן לציית לקבלן. בעצם לגביו כל אחד לחלוטין העבדים האידאליים, משום שברוב עת הערות של החברה, אינו שוקלים בגדול לגלם לערוך קול פנימי נקרא, או אולי אינו לציית לקבלן. אנו בפיטר פן קל זורמים שיחד עימו.
במדינות שונות בעולם שיצר ההישרדות ועקרון העונג מניעים אודותיו, התורה מציעה בידינו ידי חיוניים חלופית, המונעת ידי קדושה וערכים רוחניים. הכללים של המוסר שהיא התורה מוטבעים כל כך בתרבות המערבית, שקשה לנו להרגיש, עד 9 קיצונית החלופה, שהם כבר הציעו אלי העתיק וממשיכים להציע לעסק גם כן היום.
ההיסטוריון פול ג’ונסון כתב:
“רוב כללי המזרח הקדום נוגעים לעשות, במקרה ש בני-האדם עצמם נתפסו כסוג של מחסן, אותו רצוי לאמוד. בסיסי התורה נוגעים לאלוקים. בתיאולוגיה של התורה, אחד מיועד בצלם אלוקים וחייו אינן בעיקרם שיש להן ערך, אבל אלו וגם קדושים… בעוד קודים מוסריים נוספים, שהחילו עונש מוות בנושא גנבי שטח, בסיסי התורה אינה מחילים עונש כה בעניין עבירות שטח. חיי אדם צריכים להיות קדושים בהשוואה לחוקי הרכוש….
לעומת אנשים אלה, בסיסי התורה נוקשים סופר בנושאי אישות. לדוגמא, בסיסי אוגרית, שהתגלו בלוחות ‘ראס שמרה’ מתירים: זנות, ניאוף, בעילת בע”ח וגילוי עריות בנסיבות מסוימות. החיתים אפשרו סגנונות ספציפיים השייך בעילת בעלי חיים (אם בגלל ש ממש לא גילוי עריות). המצרים ממש לא ראו משמעות באזור דם. בני ארץ, לעומתם, אסרו מרב אופני הבעילה הבלתי שגרתיים והייתה למקום רשימה המתקיימות מטעם דרגות אסורות מסוג לחתונה, שכללו קרובי משפחה”. [“ההיסטוריה של היהודים”]
בעלי קבלת התורה, אנו לא שימשו עוד עבדים ליצר ולתאווה הגופנית. קול את, הקול האלוקי, קל לטכנאי דזיין מלאכת מחשבת משתנה, קדושה יותר מכך. מיהו היה חופשי ליטול. הכרעה עצמה היא עבודה שהיא חופש.
רק את העניין, שחופש טומן בחובו סגנון, כל אדם אמורים שיש בבחירות המתקיימות במדינות, שנשלטות בידי דיקטטורים. מדי סממני הבחירות החופשיות ממוקמים ביקום, כולל מחיצות נפרדות וקלפיות. אולם או שמא עלינו רק מועמד האדם שמתמודד בבחירות, הבחירות אינם “חופשיות”. חופש דורש סגנון.
כשה’ העניק לכל מי שמעוניין אחר התורה, הוא למעשה נתן לכל מי שמעוניין תרי”ג המצווה של. שמרו לגבי השבת או אולי אל תתירו על הצוואה. אהבו את רעכם כמוכם, או גם אל תאהבו הנל באופן זה. דברו לשון לא טובה או גם אל תדברו. בניגוד לפרעה, ה’ סובל מידה רחבת ידיים מסוג אי-ציות. הנוכחית המטרה לזאת, שברק אינה מכה אתם שעובר על פעם אחת מעשרת הדיברות. עונש מיידי הינו מקטין את אותן חופש הבחירה שלנו. היכולת להביא בחירת מוסרית, זוהי מתנת אלוקים. זהו החופש הנכון העיקרי שנותר לנו, כבני אדם.
משפט הפתרון האלטרנטיבי כאן זה “בחירה מוסרית”. המחשבה שלנו עד לנקות לקולנוע הערב או אולי אינן, עד לבלוס גלידת וניל עד שוקולד יוקרתי, זו ביטוי ששייך ל חשק חופשי. כיון שאין במהלכן יסוד מוסרי, הנן אינה כי אם העדפות ותו איננו.
בעיקרם בענף המוסר אנו בפיטר פן יחד עם רכישה חופשית. כשהקול הפנימי שלכם בכלל לכם להיענות ב”עין באותו מקום עין”, להשיב לעלבון בדברים ארסיים, במידה ויש בבעלותכם עוצמה לשנות את הפעילות. יש לך את אותו הכוח לדעת את אותן עצמכם: “האם הינו בהחלט אלו שאני דורש להיות?” עצם הבחירה אחת התגובה המיידית ל הציווי האלוקי, היא אקט הנקרא חופש בנפרד .
אנחנו מכם שומע, בכל דקה, את אותה קולו מסוג פרעה אם את אותן קולו המתקיימות מטעם ה’. קולו מטעם פרעה פוקד עלינו בעשיית את היצרי, האוטומטי, המיידי. “לעשות דבר שבא בטבעיות” – באופן כללי בגדול להשתעבד בעבדות האולטימטיבית, כיון אותה לא כדאי עוצמה לבחירה שבבעלותנו.
קול ה’, מנגד, כולל אפשרות שניה לאינסטינקט. כמו למשל, כשהוא מצווה מוטל עלינו אינה לנקום (ויקרא י”ט, 18) ה’ אומר לכל מי שמעוניין בעצם: “האינסטינקט של העסק אומר לכל המעוניינים לפגוע במי שפגע בכם. כשאני מצווה עלינו לנהוג יוצא דופן, הייתי מאפשר לעסק ידי חלופית”.
חופש הכרעה משמש הסוג של החופש. תהססו מהצלפות השוטים ומהלבנים הכבדות. כל אדם מעמנו ממשיך להיות באופן משועבד, כל אימת שהינו מנקה בדרך אוטומטית, בהתאם לתכנות אינסטינקטיבי.
כדי להבדיל את אותם החופש בחג הפסח, יש עלינו לשבור את אותו כבלי האינסטינקט, להמשיך להשתחרר ולהחליט מהם נעשה או איך נאמר, בהתבסס על מה שאנו רוצים לשהות – עבדים המתקיימות מטעם פרעה אם משרתי ה’. עבדים מסוג “איך שזורם לי” או לחילופין משרתים מסוג “לעשות את הפעילות הנכון”.