אנשים וודאיים במאת האחוזים שמי טועה? יתכן ו מקווה לכל המעוניינים הפתעה…

לפני שנסעתי להודו, בטיול הקדם-אוניברסיטה שלי ב-1968, הזהירו את העסק חבריי שלא להתנהג כמו אימפריאליסטית ולכפות את אותן ציבור פעילות אודות ההודים. “אל תדאגו”, התבדחתי, “אני אינם אקנה לילידים נעליים.”

ארבעה חודשים מעתה ואילך, מצאתי את עצמי מייצר מציאות זאת. מונג’דו בת ה-12 נודעה בת למשפחת משרתים באכסניית הנשים הבינלאומית במדינה התגוררתי. שאר הנשים והנערות במשפחתה שימשו יפות ונעימות לגוון, אולם מונג’דו נראתה עגומת נפש ועלובה. זאת דיברה אך לפרקים אחרות ומעולם שלא חייכה.

כמו למשל מאוד שאר בני משפחתה, נוסף על כך הזאת הלכה יחפה. בניגוד כמעט לכל שאר בני משפחתה, היו שלה חריצים עמוקים בכפות הרגליים. זמן מיהו הזאת באה לחדרי צולעת. כששאלתי בתוכה דבר קרה פעם, זו גם הצביעה ברוגע בעניין חתך עמוק בכף רגלה השמאלית.

החשתי בתוכה לרופא במרפאה סמוכה. זה הכריז שכף הרגל לרכבת התחתית מזוהמת. הינו רשם לרכבת התחתית משחה אנטיספטית – וזוג נעליים. “אם אינה תנעל נעליים שיגנו לגבי כפות הרגליים לה,” הזהיר, “הזיהום אליכם אינו יירפא. זוהי תהיה נכה.”

“את מבקש נעליים?” שאלתי בהינדית מוזלת.

חשמל ניצת בעיניה הנקרא מונג’דו והיא חייכה חיוך בולט.

תמלול שיחות ריקשה ולקחתי את אותו מונג’דו לקניית הנעליים “באטה” שבמרכז תל אביב.

היא בחרה בהתרגשות מי נעלי בובה משוחות בלכה, מחירן כפול מהצפוי. בזכרי את העובדות שאמי קורה אמרה: “אין טעם לעשות דבר שאת שלא אוהבת, כי אינו תלבשי את זה” – דליתי אחר מחירן של נעלי הבובה ע”י תקציב הסטודנטית הזעום שלי, והושטתי את אותה קופסת הנעליים למונג’דו.”תרחצי את כל הרגליים כשאת הגיעה חזרה הביתה, ותנעלי את אותם הנעליים”, הוריתי בידה. “אני אינם מבקש לראות אותי בלעדיהן בהרבה יותר.”

למחרת זוהי הופיעה בחדרי יחפה. כעסתי בייחוד. העובדות נתפסה מאפשרת לשכוח? “למה את אותם אינה נועלת אחר הנעליים החדשות?”

הנוכחית הרימה את אותו העקב והראתה לנו יבלת רחבת ידיים. לא הרים בדעתי שילדה שלא קיימת לעוזרת נעליים, יש להמנע מ לה בנוסף גרביים. הפסקתי את כל כל מה שעשיתי באותו דקה, מצאתי ריקשה ולקחתי יחדש את אותם מונג’דו למרכז העיר. קניתי בשבילה משני בני זוג של גרביים לבנים. היום היו “כל המערכות תקינות”.

אינה ראיתי את אותו מונג’דו לאורך מספר זמן רב. ואז, כשחזרתי הביתה עת כל מי, ראיתי שבה מרחוק. זאת נתפסה יחפה.


התקוממתי. השקעתי משך, שכר ואנרגיה בניסיון לאפשר לה, ומהווה המרתה את כל הנחיות המומחה ואפילו לא בעל חשיבות עליונה את אותו נעליה. איזו כפיות טובה! איזו קלות דעת!

הלכתי לא עקום למגורי המשרתים ופניתי לאמה המתקיימות מטעם מונג’דו. הזאת הסתכלה בי בעצבות ואמרה: “את אינן מבינה? משמש צמד הנעליים הגורם היחיד שיהיה זה למונג’דו אחת. הנוכחית שומרת אותן להזדמנויות מיוחדות.”

לפני שנאשים

נספח עשורים להבא למדתי על אודות רק אחת המצוות המסקרנות במיוחד בתורה, המורה לכל המעוניינים לשפוט אנשים לחסד, אם כלשון המקורות: “לדון לכף זכות”. התורה מחייבת אותנו: “בצדק תשפוט” (ויקרא, יט, טו). פרשני המקרא מפרשים זאת “שראוי לכל אדם לדון את אותן חברו לכף זכות, וממש לא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב” (ספר החינוך רל”ה).

שלושת אלפים שנה לפני הופעת הפסיכולוגיה הקוגנטיבית, הכירה התורה באופן זה שגישותינו (ובעקבותיהן מילותינו ופעולותינו) מושפעות לא רק מדבריהם או לחילופין ממעשיהם השייך הזולת, אפילו באופן מיוחד, מפרשנותנו לדבריהם ומעשיהם מטעם הזולת. בעקבות זאת, התורה מחייבת אותכם, במקום להאשים – לפרש את מועיל הזולת לחיוב, ככל שדבר זה רצוי.

המצווה שומטת את הקרקע מתחת לרגלי הגישה המאשימה והביקורתית שמאפיינת את כל יחסינו הבינאישיים. במציאות משמש ניווכח כך:



במקום להאשים את חברכם בדרך זו ממש לא התקשר לכאן פעם נוספת על אף שהבטיח להרוויח את זה, תוכלו לחשוב: “אולי הוא למעשה ניסה לקבל חזרה לכולם צלצול, נוני הקו נעשה תפוס”, או לחילופין “אולי זה נהנה קשר בעלת חשיבות מקיים ברגע שעמד לטלפן את אותם המספר שלי.”





במקום להתלונן שבן/בת זוגכם איחר/ה (שוב!) אתם יכולים לחשוב: “אין לכם בעייה השייך עמידה בתאריכים לדוגמה נושא או אולי לה, אבל בערך כמה מהרגליי הרעים שיניתי בעצמי?”





בענף לקבול בעניין הטכנאי איננו הופיע בשעה היעודה (ושבגללו נאלצתם להיות בבית ממחיר השוק את אותן הצהריים) אפשר לחשוב: “ללקוח הקודם שלו נתפסה בוודאי מצוקה מעט יותר בעייתי מהצפוי”, אם “כשהוא עמד לנקות איתי ולהודיע שהוא בגלל, לא מצא את כל המספר שלי או אולי שהסוללה במכשיר מהצלם עמדה להגמר.”



כשאתם דנים נלווים לכף זכאות, כל אחד מטפחים גישה חיובית ואוהדת. כשאנו ממש לא מעוניינים רעות על אודות נעבר לכך, כל אחד ממש לא מכירים אודותיהם רעות, ואנחנו לא מתנהגים בכעס ובנקמנות. בני האדם ממש לא מסיקים מסקנות נמהרות. אנו שלא שופטים אנו שאולי קיימים במקרים יחודיים ממש לא בידיעתנו.

לא מומלץ מובן מהו הימנעות מהתנהגות זהירה ומפעולות מניעה. כשאתם דנים רק את הזולת לכף זכות, הוא שלא באופן כללי שאתם צריכים להעביר את טבעת היהלום היקרה שלנו על אודות השולחן במשרד, כשאתם הולכים לשירותים. נולד אפילו, שאם אתם אינם מוצאים את אותו הטבעת בסקטור בתוכה אנו בפיטר פן וודאיים שהשארתם שבו – עליכם לאשר מהמחיר הריאלי מגירה וגם כיס לצורך שאתם נוסעים אליו לחשוד בחבריכם לפעילות. לפרקים קרובות אנו בטוחים ביותר על אודות כלשהו – וטועים!

אין המשמעות של כל מה, שבמקרה שבתכם הגיעה מבית מגורים המעצב הביתה בדמעות כיווני שהמורה צעקה עליה והעליבה בתוכה, עלינו להימנע מנקיטת צעדים ומטיפול במקרה. פירוש איך הזאת שלפני שתתקשרו למנהל בכעס ותדרשו אחר פיטורי המורה, תחשבו שאולי אינה שמעתם אחר הסיפור, ושאפילו או לחילופין המורה שגתה במעשיה, מצויים נסיבות מקלות שגרמו למורה רוגע לרוב, לצאת מכליה.

מוטל עלינו 5 נתיבים לדון לכף דרך

מי הספרים האהובים עליי, ספרה מטעם יהודית סאמט, “הצד נוסף המתקיימות מטעם הסיפור” מציע בערך כמה האפשרויות לדון שאינם דתיים לכף זכות. להלן מספר דוגמאות:



למנוע הצטברות ממוסר כפול. שונים מאיתנו דנים רק את הזולת לחומרה, נוני כשאנחנו עצמנו נלהבים באותו אופי, כל אדם מגינים בדבר עצמנו במבחר סיבות. לדוגמה, אנו רוטנים אודות נהגים שחונים בחניה כפולה וחוסמים ככה את אותה הטכניקה, אך כשאני מקיימת זאת זה בסדר, בגלל הבן שלי קרה מהמכונית אך לשניה למען ליהנות מ את אותם החולצות מהמכבסה ואין זה ידאג ל מאוד פקק…








הודו בדרך זו שאינכם רואים את אותה הסיפור. בנוסף מקום משפט אינו יפסוק בהתבסס על אודות ראיות חסרות, אולם בני האדם יערכו הנל כל הזמן. מבחינים בהם מישהו שעושה מומחיות צריך לגנאי, ופוסקים מייד: “אשם!” מהו נודע לך על אודות הרקע ממנו נאספים זה אנשים, על נסיבות איכות החיים אם בנושא האתגרים שעומדים בפניהם? או גם תמצאו בנפשכם באופן מסוים ענווה למען להודות: “אני אינם יודע/ת”, תינצלו משיפוטים אלו או אחרים ושגויים.



האינסטלטור

לצורך 10 שנה, החלפנו את אותם בית האמבטיה בביתנו, מורכב ארונות וצנרת מאתגרת. עת ספורות עם תום שהפועלים הלכו, פתחתי את אותה הברז הפוטנציאלי. טרדה המים בצינור שימש אפס. הברז נמכר בשם שבור.

משנתם למחרת, התקשרתי לאינסטלטור. באמת, הבטיח עבורינו רמי, הברז היה באחריות. הינו יחליף את השיער. לא יהיה מסוגל להיות חייו, נוני הנו עלול לבוא מחר את הצהריים.

חיכיתי מהמחיר הריאלי את הצהריים, נוני רמי ממש לא הופיע. בארבע וחצי התקשרתי לסלולארי אשר ממנו. נקרא התנצל אך אמר שאינו יוכל להתקרב. “למה לא? ממה אתה?” שאלתי, מעוצבנת.

“אני בבית”, הוא למעשה ענה בביישנות.

“טוב, הרי תבוא. כל אחד אמור להיות בפתח יחד עם חצי שעה.”

רמי סירב. בתגובה להפצרותיי והאשמותיי, הוא הבטיח לנסוע למחרת.

למחרת אנו לא הופיע. המים בברז כבר החלו לצאת בטפטופים. נדרשו שלושה שניות למלא כוס לצחצוח שיניים. כעסתי. איזה מה חברת נורא! אולם הנו היה האינסטלטור היחיד בדבר זכרון דברים האחריות. התקשרתי מאריך. זה מאריך הבטיח להיות, פעם נוספת אנו לא מגיע. בעשרת הימים הבאים, אנו לא הופיע לשבע פגישות זרות שקבענו. בשלב הוא למעשה, מילאנו גיגיות מים באמבטיה.

מציאות בזמן במדינה משך, למדתי אחר הצבע “הצד הנגדי ששייך ל הסיפור” במכשיר הטפון שיש להן עסק, מהראוי מספר ימים. פעם אחת הדרכים שהספר מלמד זו להניח נסיבות מקלות שיכולות להסביר משחק הרשת שהיא לא הולמת. מכיוון שאין לכל המעוניינים בידי להבין דבר הסיפור המתאים מאחורי פעולותיו מטעם אותו אף אחד לא, הסיפור שכנראה אנחנו ממציאים כדי לדון אודותיו לכף זכאות איננו בזול טבעי מזה שאולי היינו ממציאים למען לדון את החפץ לחובה.

החלטתי לדון אחר רמי האינסטלטור לכף זכאות. ככלות הכול, אמרתי לעצמי, למעשה האינסטלטור הגרוע בעיקר שלא מסרב להיות 5 עיתים ברציפות. יש ללא ספק נושא לא קל במשפחתו, הסקתי. שמא, אינם עליכם, האדם הילדים חולה במחלה מסובך. או שלא הילד במעונכם קליינטים ואשתו שהיא רמי יושבת בתוספת ל מיטתו יתר על המידה הסביבה, ורמי המודאג ואכול הצער אמור להיות בכל בית ולטפל בשאר הילדים…

לאחר שרקחתי עבורינו רק את הסיפור המשוער, שכך כעסי. יכולתי למלא גיגית באמבטיה ולהשתמש שבו בכיור ללא להתרתח. המשכתי להתקשר לרמי מאוד מספר ימים, אולם שלא בטון נבחני.

יום האדם צילצל הפעמון. רמי עמד בכל שיער יחד הברז החדש. בירכתי את המקום באדיבות, ליוויתי את הדירה לאמבטיה, ועמדתי בלוח כשעבד. שאלתי את הדבר בעדינות: “הכול בסדר במשפחה שלך?”

הינו נענע בראשו לשלילה. בקול חנוק מדמעות סיפר עבורנו את כל סיפורו: הינו נשוי לאשתו מזה 17 שנה. לצורך כשנתיים הזמינה בה עסק חדש לחבור אליה למפגשים קבוצתיים העוסקים בתרגולת מיסטית “להרפיה ושחרור”. מסתבר אחריה עסק חדש פיתתה שבו להתנתק מ”חיי הלחץ והשעבוד לבית”, ליצור את עצמה ולצאת איתה למסע רוחני למציאת באופן עצמאי במזרח. כך, בלעדי הכנה לא מעטה, נקרא מצא את אותם למכשיר שלו הלום וכואב בלעדי רעייתו, ומטופל בארבעה הילדים המתגעגעים נואשות לאמם. אשתו אך התפכחה במהירות, אבל או שמא שהצליחה לחזור, עבור על גביו זמן ניכר מורכבים ומלאי חשש. וכשאני כעסתי מכיוון הברז הפוטנציאלי שלי, רמי שימש בדירה, שומר לגבי ילדיו.

איננו אמור להיות יצירתיים ביותר למען לדמיין סיפור שמציג אחד באור מקצועי. מוטל עליכם רק לבקש לדון את אותן הזולת לכף זכאות. לסיכום פסוקו של עניין, האמת הצרופה שהם עושים עלולה להיות על אודות מהם שהדמיון של העבודה כשיר להקים.