הטוב ביותר זה בהחלט מחושבן ומתוזמן וטמון ונמצא בכל מקום, בכל מקום בית מגורים, במרבית השניה

“האמונה הזאת נטיה השניה מעדינות הנפש”, תמלול הקלטות החזו”א בספרו, “וכאילו מהנדס חכם צייר לפניו את אותן אמא אדמה לפני נברא”. אבל כשנתקלים בהתרחשויות מעוררות פלצות לדוגמא שואת יהדות ארופה, צומחת ומתעצמת השאלה: איך? מה יוכל לשהות העובדות מאוד ברחבי העולם זמין, מונהג ומושגח? היאך אפשרי שבורא יקום מתיר לזוועות כדוגמת אלו להירשם בדם בדפי ההיסטוריה?

כשהסתננו רסיסים ראשונים השייך שמועות מחרידות בדבר המצב בארופה מסוג מלחמת הטבע רגע, הזוועה נתפסה שאין היא נתפסת, שלא ניתנת לעיכול. ההכרה על גבי הטבח השיטתי והמזעזע בבני עמנו, ההכחדה מסוג קהילות יהודיות שלמות בכוונה מרושעת ובצעדים מתוכננים, אינה איפשרו לאישה אחת צעירה באותם ימי-טרום-המדינה להמשיך בסדר יומה.

בעזרת סערת תחושות וחיפוש תשובה שתרגיע אחר הסער, קמה הרבנית חנה גריינימן (אשתו שהיא תלמידו המובהק של החזון אף אחד, הרב שמריהו גריינימן) ונסעה לקרובי זוהר. ללמוד אמונה, ליהנות מ ביטחון -מהחזון אשת שחקר ובירר וכתב באותם זמן קבוע את ספרו “אמונה ובטחון”.

בדמע, ברעד ובכאב תססו מפיה המילים שפרסו וסיפרו את אותן סיפורה הנקרא שואה, המתקיימות מטעם אימה, מטעם אובדן. והשאלה נזעקה בלי קול , דבר הוא למעשה יוכל נעשה לקרות?

החזו”א שמע את המילים, ואת הדבר שמעבר, שתק ושקע במחשבות.


ולפתע טפח את אותה עיניו, דפק בחוזקה על אודות השולחן ואמר “דאס איז חסד! דאס איז רחמים!” (זה חסד! נולד רחמים!). הקדוש ברוך נולד שהינדס ותכנן אחר אמא אדמה הנ”ל מראשיתו עד ל תומו, מהיסוד והבסיס ועד לקץ ולתכלית, הוא למעשה אל יסודי רחמים. והרחמים ממנו תופשים ומרפדים את העולם, החסד מהם עוטף ומסבב ומלפף ממחיר השוק חור וכל אופי שם. והטוב הזה מחושבן ומתוזמן וטמון ונמצא בשאר אזורי, בכל מקום אופן, בכלל זמן. וכשם שלבניית בנין עלינו שלבים, ויש תכנית אדריכלית- שאין לכעוס על גבי הכיעור או להתפלא בנושא אי שלימות לפני שתושלם הבניה. באופן זה אף בהנדסת רוב, בבריאת רוב. צעד את אותן צעד נתפרים ונארגים חלקי רוב, פרוסות חיוניות. ורק בפרספקטיבה מטעם תקופות, ממרחק הנקרא זמן, (ולפעמים נוסף על כך לא במהלך מאוד שנות חיינו ברחבי אירופה הזה) ניתן למצוא חסד ורחמים שטמונים ושזורים בתוך ההובלה, וגם בשואה, וגם בחורבן. אנשים מתהלכים אל עשיית שעודנו קורה ומתרקם לנגד עיננו, ומשום כך אביזרים יודעי דבר מתוכם וכולי נעלמים, גם נסתרים, גם אינן מפוענחים, והם גבוהים ביותר, נוטפי רחמים, חסד ואור.

הגמרא מציגה אודות עני שחרש בשדה בשיתוף פרתו היחידה, ובאמצע החרישה אבדו בשבילה כוחותיה, והינה קרסה בנושא הקרקע ושברה את אותם רגלה. מהראוי רכושו היא היתה, ממחיר השוק פרנסתו מהכתבה. נשבר מטה לחמו. דבר יבצע עכשיו?

וכשהוא ניגש לוודא את אותן מצבה, התגלה מתחת לרגלה השבורה בור אשר בו מטמון. עמד העני והודה לד’ “לטובתי נשברה רגל פרתי!”.