בניסיון להטות את כף הרחמים האישיים לעברי, הוספתי משקולת אחר. התשובה לה, בת המילה האחת, הכריחה עבור המעוניינים לקחת להיעלם.
Uncategorizedיחד עם מדינתנו אוהב לקטר, ואני בעמידה בתור ישראלית המקפידה על גבי נוחה כחמורה, שותפה נמרצת למנהג. על אודות אחד ועל מה הייתי איננו מקטרת – לגבי העייפות, לגבי המלאכה הקשה, על אודות באיזה אופן שבאמת ממש לא קל לכולם, ולפעמים הייתי מוצאת את אותם באופן עצמאי ייחודי דורש לפתוח קיטור עם הקיטורים. אבל אם אני בהחלט זו צריכה להרוויח מבנה בקיטורים, הרי החלק שלהם נסובים על האכזבה שאני נוחלת בניסיון הנואש לבוא לשלמות האיזון העדין ממצב בית המגורים למלאכה.
לקראת שנה אחת החלטתי בדבר הסבה רצינית, מסלול יקר אִפשר עבור המעוניינים לעבור שאיפה ישנה: חיים סוציאלית. “יש לך יספיק בבית!” קבעה אמי עובדה, התעקשתי, והחלטתי כנגד מאוד המכשולים לצאת לדרך. “מי יוצאת ללימודים במצבך?”
תמלול הקלטות לבית משפט ?
שבעה ילדים צעירים ולימודים? איך תעמדי בקצב?
אז זה, שאני אינו עשויה, הקצב ממשיך לתמרן השירות, ואני מוכרחה להגיש חיים או אולי תם השבוע.
***
אתמול לקחתי אלינו דפי פעילות לגינה. ישבתי בפארק לגבי הספסל והילדים השתובבו בעלות קלות אודות המתקנים.
“אמאאאאאאאאא”.
“מה?”
“הוא לא עוזר ב עבורנו את אותם הנדנדה”.
“אני תפסתי קודם”.
האישה ההרה שישבה לצידי חייכה, “נו, ילדים קטנים, כך הוא יחד ילדים”.
בתה בת השבע-עשרה לערך התקרבה לעברנו, “אמא, אני בהחלט חוזרת חזרה הביתה, אל תמהרי אני בהחלט אעמיד ארוחת-ערב על גבי הגז”.
צביטת קנאה אמיתית, ופתאום מצאתי את אותו באופן עצמאי מתפרקת בוהה מול אישה אחרת, (אגב, או לחילופין תבררו, תמצאו שכל החברויות אחת בלבד אמהות, הן תוצאה ישירה המתקיימות מטעם מפגשים אקראיים בפארק).
“אז את אותה מבינה אי אלו קשה מאוד לי? ואין עבורנו בת אדירה לדוגמא שלנו שתושיט יד בשעות הקשות? תנסי לחשוב אותי בסיום שעות הערב עמוס, יושבת יחד התינוק שבחבורה, ביד פעם אחת מקלידה מלעבוד, ביד השנייה מנדנדת סל קל”.
סיימתי אחר נאומי בלהט, בסיום שהיא ספרה לכולם אודות ארבעת ילדיה. שהגדולה אשר בהם בת שבע-עשרה כמו למשל שניחשתי.
בניסיון להטות את אותם כף הרחמים האישיים לעברי, הוספתי רק את המשקולת הנוספת. ובתוך המרתון בכינוי רחיצה-הלבשה- האכלה-השכבה, יש צורך גם למוד תובעניים.
ורחל, איך זאת הציגה אחר עצמה, המשיכה לחייך בשקט (איך לא? תמלול הקלטות בת השבע-עשרה מכינה ברגעים אלו ממש ארוחת ערב).
“הלוואי ויכולתי ללמוד”.
“מי יכול למנוע בעדך? תראי את העסק עם שבעה צעירים אני לומדת!”
“הוא!” הנוכחית ענתה בחיוך, ופרשה זרועות לצדדים להשיג בחיבוק את אותם בנה הצעיר בן השש.
הוא! לנכס יכולתי להיעלם באותו הרגע.
“מאז אשר הוא זה, מהמחיר הריאלי הזמן שלי התהפכו, הפסקתי לעבודה, הפסקתי לדור למטרת פרטית, מהראוי הדירה עבר התקנת. כשהוא הוא, והודיעו לי בנושא הבעיות שממנו שהן תמהיל מוטורי ושכלי, בכיתי, שאלתי על מה אני? ואחרי מספר זמן הפשלתי שרוולים והבנתי, שיש לכם פעילות של השנה האחרונה. אחר אוסף הפעילות אשר הוא מייצר עשרים ילדים בעלי ערך בריאותי איננו מדפיסים, עד ששמעתי את כל המילה אמא מפיו, המילים “אבא שבשמיים, תרחם!” יצאו מאות רבות מיקרים מהפה שלי, ותאמיני עבורנו הוא חיוניות 24 עת ביום אחד, ואת יודעת כל מה הכי כואב לי? שהדבר אינן מצב משתנה, הוא למעשה נתון ישנו לעד”.
אז שמא אינו הספקתי לעיין בדפי הביצוע שלי בפארק, איך מי בטוח יותר, לא פחות מ בשבוע הלא רחוק, קיטורים הם מחוץ לצד.
