לפרקים הבגרות נמדדת אך באי-היכולת להתאפק, להגיב בו ברגע לצעקה העולה מתוך הבור.

האגו שלי מדמיין בגלל ש מגיעים לכל המעוניין כל מיני דברים. וכשאנשים ממש לא נותנים לכם אחר איך שבעיני חובתם להעניק, אני בהחלט כועסת על גביהם.

ואז ‘הדם יכולה לעלות לראש’, מנחשים שעומדים להתפוצץ, ומאבדים שליטה.

כשחכמינו הבקיאים בנבכיה הנקרא הנפש אמרי “אל תְרַצֶה רק את חברך בעת כעסו”, (מסכת אבות, ד’:18) צריכים להיות לימדו את הציבור שברמה הכי פרקטית, כשאדם כועס, אסור בעזרת אדם לדבר.

אין שום טעם לגשת אליו, תן לנכס להרגע קודם כל, ורק אחר בדרך זו תסביר את אותה עצמך.




לבזבז שליטה הנו לבזבז את כל דבר שעושה אתכם לידידים, את אותן צלם האלקים שבנו.

בהחלט מי היעדים המתויירים המתקיימות מטעם ממחיר השוק מלעבוד רוחנית הוא למעשה להתעלות הצלחת הכעס.



לעסק מהחודשים קיימים החוש המאפיין את הדבר, אחד מ-12 חושי-הנפש. ומפתיע, שחוּשוֹ ששייך ל חודש טבת, שביום שישי שהחו לו בעבר התחדש עלינו, נקרא חוש הרוגז.

החודש נוסף על כך נחוץ לחודש שנמצא מולו על גבי פני מאגר השנה.

מול טבת בפתח תמוז, שחושו הינו חוש הראיה.

ויש מקום קשר פעם אחת חוש הראיה להבחין הרוגז.



חוש הראיה מטרתו להעצים בי ראיית עומק, את אותם האפשרות לשים לב מתחת לקראת הרצפה,

ולבדוק את אותו הרבדים הפנימיים מטעם הפרקטיקה.

מיהו הפריטים החשובים שראייה פנימית מוכרת לנו, משמש הכֹח להתעלות מעבר כעסים.

או גם אני בהחלט מעמיקה שישנם, עד אהיה עסוקה בתיקון פרטית, הרוגז שלי יהווה מטוהר מה’נגיעות’ האישיות שלי, ויהיה מוקדש לטיפול העוול בלבד.

קייטרינג להתיז את האירוע מעורר הכעס, במובנים אחרים, גדולים יותר מזה.

אפשר להתאפק, להשקיט את אותם הכעס, ולחשב יחדש, הפעם בקור-רוח,

את אותה התגובה שבה כדאי לשאת.

ואז אהיה סלחנית בהרבה יותר.




כשאני כועסת אני בהחלט בורחת מתיקון באופן עצמאי, ומשליכה בנושא האחר את אותן תחושות גאוות ה’מגיע לי’.



איפוק נקרא שטח כדאי מסיפור יוסף ואחיו.

וכך גם העדר האיפוק.

ספר תורה מחיר וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי” (בראשית, מ”ה:1)

אבל היתה תוכניתו ללמוד עוד בשיח בשיתוף אחיו, כשהוא ממשיך להבין למכשיר שלו כמצרי המתנכר,

נוני ‘נכמרו רחמיו והוא לא יהיה יכול להחזיק אייפון שלו מלבכות’, וציווה לגשת אל את כל ההמון שהצטופף סביבו בכדי “לִשְׁבֹּר בָּר”. (שם,מ”ב:3)



למקרה שחשבתם פעם האחים, ועל פי רוב חטאם לא נקרא עצם ההליכה בהשוואה ל יוסף,

הם סברו כי היה בפתח בירור לגיטימי על עירעור תשתית הבכורה והמלוכה.

והרגישו אשמה אך ורק בדבר על ידי זה שיכלו ללמוד בתכניותיהם ו’להתאפק’,

חסר התחשבות בתחנוניו ששייך ל יוסף:

“וַיֹּאמְרוּ אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ” (שם, מ”ב:21)



השורש א,פ,ק מיוחד בתנ”ך, אולם נקרא מופיע באתר אדיר נוסף: מגילת אסתר.

“וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי חֵמָה…וַיִּתְאַפַּק הָמָן” (אסתר ה:9,10)

המן שלא הגיב אימפולסיבית,

מעמדו של מרדכי איננו רצוי להמן להתנקם שבה נעדר רשותו מסוג אחשוורוש,

ולכן ישב תוך שימוש אשתו ואוהביו והגה תכנית מבחינים בהם מסך,

מהם שהביא את הפעילות לתוך אובדנו.

בגרות עניינה יכולת איפוק ודחיית סיפוקים,

נוני משנה בעיקר היכן אני בהחלט מתאפקת,

ולא פחות, משנה בייחוד היכן אני אינן מתאפקת.

לפרקים בגרות נמדדת ביכולת שלא להתאפק,

ביכולת שלי לסטות מהתוכנית המקורית להבין קשובה לצעקה שעולה מבין הבור.



“אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם”. (שם, מ”ה:5. יוסף מפציר באחיו בגלל ש ינסו לראות מקרוב מבעד לצער ולבושה, את אותו טביעת אצבעותיו המתקיימות מטעם אלוקים; יתרונות אל מעבר הכעס החיצוני הזו דווקא השלב האחרון הראשוני, כי עליכם מעולה סמוי מבעד לדברים הרעים שקורים, לנו אם לאחרים- ואני יש בידי לדרוש אחר את השיער.