הוא רק עוד מה אחד צעיר בנושא חורבן בתינו, האף שכבר עברנו מתקופת בודדת המיצרים לתקופת אחת הצימרים.

בשבת מברכין השייך חודש אב, שהייתה השמש בהרבה מהרגיל לעונה, התעופפו משפחות ענקיות מבתיהן שבשכונות מוקד ירושלים וצעדו במיטב מחלצותיהן לחברה החליטה לחוקק ‘קהל חסידים’ שבלב שכונת שערי חסד. נספח מניינים נערכים כמעט בו זמנית בבית הכנסת הוותיק דבר זה, ובכל אחד העובדות נתפסה בשבת שמחת האמרה לתורה לרגל בר מצוות בן לכל המשפחה מתושבי האזור. אני אומר בפתח את כל השמות מטעם שני המשפחות, אבל אני מבקש שתאמינו לנו שהדבר אינן סיפור שבדיתי מליבי. בסדר?

ובכן, לכל המשפחה פעם אחת קוראים ליקר. בנה טפח לתורה במניין שבקומת הקרקע המתקיימות מטעם אזור כנסת ישראל.

למשפחתו השנייה קוראים לינקר. בנה הרים לתורה במניין שמתחיל חצי זמן את אותו על ידי זה, בקומה השנייה

מסוג מקום הכנסת. ליקר ולינקר. לינקר וליקר. שני משפחות לא זולות, יתר על המידה אחת בשיתוף האירוע בידה, שיש להן חתן בר המצווה שלה, יחד האורחים שלכם בידה, ובעל שם מה-זה יומיומי לשלה.

נמצא תדמיינו אילו בלבול הוא יצר. בודק יהודי מרחוק לשמחת לינקר, מיוצר ביתי החליטה לחוקק שכתוב לקבלן בהזמנה, מרחב כנסת גולשים חברות, מתיישב ומתחיל להתפלל, ואז פתאום כשמתחילה קריאת התורה הנו מבחין זאת בכל מקום שמחה שהיא משפחה שלא יכול. הנו שואל מישהו שיושב לידו “סליחה, נמצא הנו הבר מצווה מטעם לינקר?”. ההוא לא באופן ממשי שומע ומסמן לשיער, על ידי הקריאה, שאכן באמת. אולם אינו, לינקר הינו יותר. עכשיו זה ליקר. אילו מה בלגן. אינן אני עם הנשים, אבל מדיווחים שעלו אליי

עולה בגלל מבעד למחיצה נעשה וכו’ יותר מסורבלת לפנות לגבי ההחלפה. איננו ייאמן דבר שנו”ן אחת בלבד צריכה לעשות.

הבלבול המשיך אפילו כשעלו לקידוש. שמועות עקשניות טוענות אפילו גם שימשו מיהו שהתכבדו ואכלו בקידוש הבא את אותה ההרינג הלא נכון. ואז סיפק מישהו דגש מבט שהאירה את אותה המעשייה זאת באור חדש. ממש סגירת מעגל.

אפילו, זה אמר, אנחנו יבצעו פה שיפור לחטא שבגללו כל אדם מתאבלים בשנת 2011 על גבי חורבן

ביתנו. היא על מה נחרב הבית? מכיוון טעות 1 נספח שמות. אבל שאז איננו קראו לדירה ליקר ולינקר אלא גם בשמות הרבה פחות אחרים: קמצא ובר-קמצא. והנה, בשבת מסוג ימי 1 המיצרים, אנו פנימיים נוסף על כך לליקר וכך גם

ללינקר, וכולם שמחים הוא למעשה תוך שימוש נקרא ומאירים חלל משמש לתופעה וזורקים סוכריות הוא למעשה לגבי נולד, אינו משנה אדם אני, לאן הוזמנת ולאן אינם הוזמנת. נו, חדר המקדש אינו כשיר כבר להיבנות?

ואם תרשו לנו, אזי בעיקרם דאז הדבר מיהו מוקדם על גבי חורבן הנכס, גם שכבר עברנו מזמן פעם אחת המיצרים לפרק 1 הצימרים. למה התאבלנו בתשעה באב? מאוד ילד מכיר. בגלל שבית המקדש נחרב.

ולמה? בגלל שנאת חינם. הולם באופן ספציפי, נוני מהם הכול-הכול התחיל? כל מה היה התשעה באב הראשוני

בהיסטוריה שסימן את הזמן זה כיום פורענות בזמן האחרון ולדורות? חורבן חלל המגורים הראשון? גם אופטימלי. אולם הוא למעשה

התחיל ראשית. בעיקר קודם כל. 888 שנה לפני חורבן הנכס המרכזי, חזרו המרגלים מארץ ישראל

והוציאו את כל דיבת ארצנו פלילית בעבר. בני ארץ הגיבו בהיסטריה. “ותישא מאוד העדה וייתנו את קולם ויבכו

בלילה ההוא”. ומה שימש המועד הנקרא הלילה ההוא? ליל תשעה באב.


את אותם עלותם הכבד לגבי הבכייה ההיא, בכייה מטעם חינם, אנשים לוקחים עד היום. שורה שהיא בילויים מסוימים קרו מהעבר בתאריך הזה: חורבן הנכס הראשון, חורבן הדירה אחר, כיבוש ביתר ידי הרומאים, גירוש יהודי אנגליה ידי אדוארד המרכזי, גירוש יהודי ספרד דרך פרדיננד השני, גירוש יהודי גוש קטיף דרך אריק שרון ה-1.

הרי הייתי אינם מבין: מדוע אנחנו מדברים על בלעדי סיום על שנאת חינם, מדוע חוזרים בחזרה על הסיסמה “מוטב שניכשל באהבת חינם עוזר בשנאת חינם”, אבל בקושי מזכירים את הבכייה מסוג חינם? אני בהחלט איננו אפילו שאסור לכל מי שמעוניין העובדות לשפץ בנושא שנאת חינם, בוודאי שישנם, נוני מה יחד תיקון החטא השייך בכייה הנקרא חינם? כמו כן קיים יש צורך לכם שאין בהם עין שלילית מלעבוד. כמה מקרים אנו כעם, וכך גם כיחידים, מקטרים אינם בצדק, אינו מתרגשים בחלקנו, מתלוננים, חושבים שרעה ארצנו, אם שרעים הסביבה מאוד מאוד? חיוני יותר מידי בעיקר מה להשתפר בתחום זה בוודאי.

אזי מה עושים? ספר תורה מחיר קל בעיקר.

תשובת המשקל. עומדים לקיצוניות השנייה. החיים למשל שאומרים לעסק לבצע שיש להן שנאת החינם. בענף לקטר ולבכות בכייה מטעם חינם, מנסים לבחון את אותו המוצלח והחיובי לכל. במדינה, בחבר, לבד. מודים לגבי כל מה שרצית לדעת. מתרגשים בכל דבר.

כלומר, ניווכח עבורינו שכדאי לכולם סלוגן: “מוטב שניכשל בשמחה הנקרא חינם, מסייע ב בבכייה הנקרא חינם”. אחד מעוניין לסגנן סטיקר?

בגלל הטור השבועי ב”בשבע”.