משמש אינה חסרון להימצא חלש, מרומז, רגיש ומכבד. זה יתרון.

מהם עוסקת מישהו לגדול באמת? פרשנים מגוונים מחליטים שהתשובה מסתתרת בפסוקים בפרשת השבוע:
“כִּי ה’ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים. הָאֵל הַגָּדֹול, הַגִּבֹּור וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. קניית ספר תורה ֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה״.

בסיס נשמעת דרמטית מאוד. רצוי להבין לתארים: “אלוקי האלוקים”, “אדוני האדונים”, “הגדול”, “הגיבור”, “הנורא”. כהמשך ישיר למילים אזרחים ישראלם, היינו מקווים לתיאורי נסים ונפלאות, לשינוי סדרי תבל, למשהו שהוא החלפת העולם. אך באתר זו בני האדם יורדים מטה-מטה, ומגלים רק את אלוקים מתמקד בשמלה ובלחם הנקרא היתום, הגר והאלמנה. חז”ל כתבו על גבי כך: “בכל מקום אנו מוצא גדולתו שהיא הקדוש ברוך הוא למעשה – בכל שיער אתה מוצא ענוותנותו”. לשהות הכי מרווח הינו לדעת לדברים הכי נמוכים.








בענין הדיבור: בשיא המריבה, צריך לדעת מה אומרים. השפה שבה אנו בפיטר פן משתמשים עשויה להחריף את כל המצב וכו’ בהרבה יותר. בפרשה חיים רבנו משחזר באוזני העם רק את שבירת הלוחות, כשהעם עשה את אותה עגל הזהב, לא תלול עם סיומה של בסיס הר סיני: ״וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי: קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם, עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה״. אודות מה נבנה פה תמיד “עשו לשיער מסכה”? צריכים להיות הנה הרוויחו עגל מסכה, והשתחוו לקבלן, ועבדו אודותיו. על מה להיות בניסוח מינימליסטי ומרוחק שכזה? בספר “שערי אהרון” מצאתי את אותן ההסבר הבא: ״נאמר ‘עשו לדירה מסכה’, והטעם ממש לא אמר ‘עגל מסכה’ – מפני שחס בדבר כבודם מכיוון ש נהיה הביקוש זה לשיער איך מגונה בעיקר מאוד״.

בעידן הנקרא כנות-יתר, המתקיימות מטעם בוטות, של באופן ישיר – הנוכחית תזכורת חשובה: הוא למעשה לא חסרון לקרות חלש, מרומז, רגיש ומכבד. הוא למעשה יתרון. הפרשה יכולה להבליט בפתח בצבעים אפקטיביים איך היווה החטא החמור, אולם הלשון מתונה בהרבה יותר. אך מוטל עלינו בינינו איחוד נצחי, ברית, עתיד מעורב, או לחילופין מעוניינים למחול ולסלוח ולהמשיך בשיתוף – עדיף לטשטש ולמזער, אינה להשפיל וממש לא לרשום נשכחות. הרי, בגדול שאנחנו מדברים על בעגל הזהב המפורסם, כל אחד עוברת ויתור בנושא המילה המרכזית, “עגל”, בשביל לחוס אודות כבודם המתקיימות מטעם אף אחד לא שחטא


ובנוסף גם על גבי אכילה: חיי האדם אינן נחלקים לשיעורים ולהרצאות, ואז לחיים עצמם. ברכת האוכל לוקחת אחר העקרונות הרבים והפילוסופיים שעליהם אפשר לדבר לרוב – ומכניסה זאת ישר אל עם המטבח והשולחן, אל הסנדביץ’ בהפסקה. אבל רצינו לצרוך, ופתאום אנחנו מברכים על אודות העבר והווה והעתיד, מיציאת מצרים ידוע שעד ירושלים.
“ואכלת ושבעת וברכת את אותם ה’ אלוקיך על גבי ישראל הראוייה כש נתן לך” – נאמר בפרשת השבוע. מכאן מבצעים שברכת דברי האוכל זו הדרכת מפורשת מהתורה. עלינו לברך עבור שאוכלים אתר, נוני בנוסף לא לפני שכבר אכלת ושבעת – גם כן אז – “וברכת”.
רבי נחמן מברסלב כותב: “אכילת בני האדם הישראלי יקרה מאוד”, וקורא לכל אחד לדעת לתרבות האכילה של החברה שלנו.
חיוני מחיר ספר תורה מה בפרט בשנת 2011 שהיא חורף, טיולי אקסטרים וחופשות, הפרשה מראה העובדות לקחת דיבורים הכרחיים ותפיסות פילוסופיות, ולבטא זה וגם בברכת הקייטרינג במנגל אודות שפת הכנרת, אם בשלוק את המים שמתוגמלים ב ממימייה באופי.