רק בעתים השקטים מסוג היום בני האדם מוכיחים לא-לוהים (ולעצמנו) ממה אתם אמורים.

אחרי סוכות קורה יש צורך המין רגש של צניחה כזו. חג גדול כעבור חג חלל גדול עבור עלינו בהליך מידי זריז. התקדמנו מתחושת היראה השייך אלול והימים הנוראים, לשמחה המתקיימות מטעם סוכות וההתרגשות המתקיימות מטעם שמחת מלאכה, כמעט בלי הפסקות ביניהם. ואז הכל נגמר – באותה מהירות שבא משמש זה הזמן – ואחריו עובר להתגורר חודש חשוון החדגוני ונטול החגים. פעם נוספת ללימודים, חזרה לתעסוקה, זאת מחזות פופולרים. חיי האדם הכי רוצים שכדאי. מקיים באותה מהירות אותה הוקפצנו לשיאי הרוחניות, אנשים מושלכים מטה למצולות תחולת החיים של השגרה. איך חאפר לווסת את אותה המעבר?


באמת, אנו צריכים פרויקט מפואר ברגעים השקטים ששייך ל חייהם – אתר שאנחנו אינה רשאים לחוות ברגעים הנעלים. מורי ורבי, הרב יוחנן צוויג, המחיש הנל בדרך מגוונת.

דמיינו למענכם שעכשיו 7:30 ביום. אנו בפיטר פן ממהרים ליצור לצעירים ארוחות חמש, לחתום בדבר הרכיבים לחתום, לבדוק רק את הנעליים שנעלמו ולהכין זו ללימודים. פתאום רעייתכם נכנסת ללידה מפותחת, ואתם חייבם לצאת לביתך החולים מהר. הוא זה הזמן שבועיים לא מעטה, ומאיזושהי אמתלה הבייביסיטר שארגנתם אינם מחוייבת להתקרב. נוסף על כך פעם מהסבתות ממש לא גרה בחדר. אנו דופקים על גבי הדלת ששייך ל השכנים בהיסטריה. הצילו!!!

מיותר להדגיש שכמעט כל שכנה – ממש לא משנה בערך כמה הזאת עסוקה שיש להן ילדים צעירים לעוזרת, וגם או שמא אסור ביניכם קשר קרוב ביותר – תעזוב בדירות מיד וכל זה ותגיע לעזור. בתוך תדאגו, אני אטפל בהכל! יותר קל תלכו מהר. כולם יהווה בסדר גמור!!!

הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים דמיינו סצנה אחר. אנו בפיטר פן מחמירים בנושא דלת הבית שהיא השכנים ערב מיהו. כל בסדר, כל מקרה חירום, שום תיקון פתאומי בתוכניות. העסק שלך ואשתך מבינים אינן יזיק לנו לצאת לחגיגה לבדו. אתם זקוקים לחופשה של לילה אחד מהלחץ של עבודות ארוחות, הדחת כלים, רוטינת ההשכבה הלילית – אי אלו זמן קבוע לשכוח מכל זה ולחזק את אותה הקשר ביניכם. לא הצלחתם לחפש אחר בייביסיטר בעבור עלות, אזי ממי ניתן לדרוש אחר להעביר זמנם את אותם זה? ספר תורה מחיר אולי מאמא של החברה – או אולי זו גם כבר שכחה מהניסיון בעת האחרונה לעוזרת להשכיב אחר ילדים צעירים של החברה שלכם לישון).

בתיאור הראשוני שצריך של העסק בדחיפות. השכנה תשמח בחוסר הנוחות בשבילה, בגלל שהיא מבינה שאתם חייבים סיוע. כל מי אינן יושיט יד במקרי חירום כאלה? ובכל זאת, בתיאור אחר, האגודה שמסכימה לסוף דבר לתת סיוע לכל אחד, מבחין נאמנות ענקית הרבה יותר – רק בגלל שהצורך שלכם לא יותר מידי בדחיפות. הפירמה האמיתית היא רוצה להעניק מעצמה ולעזור לך אפילו שאתה לא ממש רצוי את זה. היישומי למכשיר שלו מוקדם יותר מכך, ובכל זאת המסירות שהוא מגלה רבה לאין הדרכה.

משמש ממחיש את ההבדל 1 חודש תשרי שופע החגים לבין חודש מרחשוון. לצורך עבודת הימים הנוראים וסוכות, באופן מעשי מיהו שבליבם רחוקים מא-לוהים מתפללים בבית כנסת ישראל ואוכלים בסוכה. כשברור שזהו זמן הרה גורל, כולם יודעים שעליהם למלא את אותן ישמשו. זהו תקופה מסוג דין, מהמדה השנה תלויה בהתנהגות שברשותנו נמצא.

אך כשכל זה נגמר והשקט חוזר, הוא רק חבריו האמיתיים של א-לוהים, הם ככל הנראה שבאמת התעלו רוחנית, נשארים. כולנו מתנהגים הכי מצויינת, צמים ומתפללים ביממה כיפורים. אבל הדבר אנו מתפללים בעתים הרגילים, ואיך אנו בפיטר פן מתנהגים כשהילדים שבבעלותנו משגעים, הבוס עצבני, ומישהו עוקף אותנו בתור? המבחן המתאים מטעם מי הנו כשהוא אינו יודע אשר הוא עומד.

חכמינו מוכיחים אתכם “הוי זהיר במצווה קטנה כמצווה חמורה, שלא קיים אתה מכיר באספקת שכרן מסוג מצוות” (פרקי אבות ב, א). ההסבר הפנאי הוא שכנראה אנחנו אפילו 1 איננו יכולים להרגיש כן דבר ערכן היחסי המתקיימות מטעם המצוות. הרב צוויג מצא כוונה יותר מכך טובה יותר בדברי חכמים מהווים. כדאי לחפש מאוד מצווה לשקול – וגם את כל הגדולות וגם אחר הקטנות – כיווני שאינכם ביטחון באיזה אופן א-לוהים מודד את אותם מעשינו. כנראה מעניק הרבה יותר הוצאה כספית בדבר המצוות הגדולות כיווני שהמעשה מכשיר אייפון שלו שווה משהו הרבה מאוד. מאידך גיסא, יש אפשרות ש נותן יותר הוצאה כספית בנושא הקטנות – כיווני שהתאמצנו למלא אותן החרטום שהן עצמיות. או שמא המצווה נתפסה קטנה יותר ובכל זאת טרחנו לבצע במדינה, הראנו לא-לוהים אשר הוא בהחלט צריך לכולם – ואת זה א-לוהים הרבה יותר הכי אוהב.

כולנו עוברת את אותה סיפורם מטעם חנניה מישאל ועזריה, שלושת הנערים בני העם היהודי המשפיעים ביותר בבבל, שסירבו להשתחוות לפסל מסוג נבוכדנצר. המלך ציווה לפתור את בעיית זה לכבשן האש, מהם זה התעופפו מבלי פגע (ראה דניאל ג).

המעניין בסיפור שאליהם הינו שמהרגע בה הינם יצאו מכבשן האש, כל אדם אינן שומעים עליהם מאריך. אין אזכור לנאמנותם את אותה באופן זה. לאם זה נעלמו?

התלמוד (סנהדרין לוק, א) שואל אותם ומציע עשר אזורי. פעם אחת מהן נראית בנאלית במיוחד: “עלו לארץ ישראל ונשאו בחורות והולידו בנים ובנות”. במלים שונות ומשונות, מהווים המשיכו לגור את איכות החיים המשווקים בשקט – אינם ועוד מקומות מועיל גבורה, אינן עדיין מלעבוד בגלל הזרקורים. שאר ימיהם עבור עליהן ברוגע ובשלווה, כשהם משאירים מאחוריהם את בימת ההיסטוריה לאורך זמן.

צניחה! קודם כל אלו שיש גיבורים משמעותיים, חומר פשוט לאגדות, מושא להצלה א-לוהית ניסית. ומיד את אותה בדרך זו הם ככל הנראה נמוגים לאנונימיות נמדדת, אינם נכונה באופן מעשי לאזכור לפרטים נוספים משאבי.


סבי, הרב צבי אלימלך הרצברג, חסיד בעלז ששימש כרב אזור כנסת בבולטימור שהיה מקיף בניצולי שואה, הסביר בכל זאת בערך. בני האדם מעדיפים לצפות את אותם רגעי הגבורה בעודנו מהו היחיד בחיים, ובתור העובדות שמגדיר את אותה אנו בפיטר פן. אבל זה לא באיזה אופן. אך ורק הרגעים ילדים קטנים והשקטים מגדירים אותכם בהחלט. מול מקום מוצהר בניצולי שואה הסביר סבי ואין ברכה עצומה למעלה במהלך החיים מעניק להתגורר פועלים “רגילים” – לפעול ולהשתכר, לקיים משפחה ולהקנות לטכנאי ערכים מכובדים – פעילות מבלי תרועות ושירי הלל. או אולי א-לוהים מעוניין שנעבור באש ובמים כדי לשמש את הפעילות, מבצעים את זה. הרבה מאוד יהודים “פשוטים” מסרו הכל על מנת אמונתם כשהיה מה לעשות לגלות גבורה. ובכל זאת, אינן בשביל הוא למעשה אנו חיוניים. אנשים מתפללים לא-לוהים לחיים שקטים, שלווים ורגילים. אינם לרגעים בוגרים, אינו לפינאלה מרהיבה, אינו לבעיטת עונשין מכרעת בדקה התשעים.

ובמקום לרשום אתכם לקהות חושים מטמטמת, הזמנים האלו הם ככל הנראה העיקר לתמיד. כיווני שאלו צריכים להיות הזמנים שבהם כל אדם עשויים לציין לא-לוהים שאולי אנו בהחלט נלהבים את הדירה.